בגיל ההתבגרות הסביבה מצפה מהנער לנהל את עצמו: לזכור מבחנים, לתכנן שבוע, להגיע בזמן, להתמיד. במקביל, הצורך בעצמאות גדל, והרצון בעזרה מההורים קטן.
אצל מתבגרים עם ADHD הפער בין הדרישה לבין הכלים הזמינים יכול להיות גדול. התוצאה לרוב אינה חוסר אכפתיות אלא הימנעות: כשמשהו מרגיש בלתי אפשרי, קל יותר לדחות אותו.
מה משתנה בגיל הזה
- •פחות מבנה חיצוני ויותר אחריות אישית.
- •עומס למידה שדורש תכנון לטווח ארוך, לא רק לשיעור הבא.
- •רגישות גבוהה למה שחברים חושבים.
- •מסך שנמצא בהישג יד בכל רגע של קושי או שעמום.
מה עוזר
שותפות ולא פיקוח
מתבגר משתף פעולה כשהוא מרגיש שהוא בונה את המערכת, לא שהיא מופעלת עליו.
פירוק למשימות קטנות
״ללמוד לבגרות״ הוא משפט משתיק. ״לפתור שני תרגילים״ אפשרי.
התחלות מוגדרות
הקושי הוא בהתחלה. חמש דקות ראשונות עם טיימר עוקפות הרבה הימנעות.
שיחה על זהות
חשוב לתת שם למה שקורה, כדי שהמתבגר לא יסביר את הקושי במילים ״אני כישלון״.
התפקיד של ההורים
ההורים אינם צריכים להיות המורים. הם צריכים להיות המקום הבטוח. כשההורה מפסיק להיות ״הפקח״ של שיעורי הבית, פעמים רבות המתח בבית יורד — ואיתו גם ההימנעות.